לזר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע השתמש בנתבעת לקבלת שירותי תקשורת סלולריים החל מאמצע חודש יולי 2011, לאחר שעבר מחברת אורנג' (להלן:"הרשת הקודמת"). לטענתו, הובטח לו על ידי נציגים של הנתבעת כי הנתבעת תתחייב לשלם את קנסות היציאה, ההתחיבות הכספית, ותמשיך לתת לו זיכויים כפולים בגין המכשירים, באופן בו במקום חשבונות חודשיים על סך 1,250 ₪ כפי ששילם ברשת הקודמת, ישלם סך של 850 ₪ לחודש בלבד.

עם הניתוק מהרשת הקודמת, גילה התובע, לטענתו, כי נאלץ לשלם את החשבון המלא ברשת הקודמת, וכן חיוב עבור אותו חודש בנתבעת. עוד הלין על חיוב בסך 300 שקלים מחברת יוניסל, שהיה אמור להיות מזוכה ממנו. בבית המשפט הבהיר התובע דרישותיו מהנתבעת, כדלקמן:

ביטול החיוב מחברת יוניסל, בסך 300 ₪.

החזר סכום של 15,852 ₪ אותו שילם במסגרת הסכם פשרה עם הרשת הקודמת עקב הניתוק ממנה.

סך של 5,000 ₪ שהם הפרש ל- 3 שנים בין המחיר שמשלם התובע לנתבעת, לבין מה שלדבריו הובטח לו כי ישלם.

סכום של 21,000 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות שנגרמו לו עקב המתואר בכתב התביעה.

עוד מבקש התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לאפשר לתובע להתנתק משירותיה, וזאת, ללא כל קנס יציאה.

הנתבעת, טוענת מצידה, כדלקמן:

אין לה כל מחויבות לזכות את התובע מחיובו מחברת יוניסל, אשר מסרה מטעמה לתובע כי תזכה אותו בגין אותו חיוב.

באשר להחזר הקנסות- לא הובטח על ידי הנתבעת לתובע בהסכם עימו (נספח ב') כי ישולמו לו החזרי הקנס. התובע קיבל 2,800 ₪ , בהתאם לקבוע בהסכם עליו הוא חתום.

לעניין הסכום החודשי אותו טוען התובע כי הובטח לו- טוענת הנתבעת כי אם התובע שילם סכומים גבוהים, הרי זה נבע מחיובים מעבר לחבילה כמו למשל חיוגים לחו"ל. הנתבע הציג לדוגמא חשבונית נ/2, ובה חישב והדגים כי הסכום לתשלום בניכוי חיוגים לחו"ל עומד על 644 ₪ בלבד.

באשר לסכום שנתבע בגין עגמת נפש, טוענת הנתבעת כי לא הוכח בתביעה על ידי התובע כל נזק, והסכום הנדרש הינו שרירותי.

הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראייה". קרי, נטל ההוכחה מונח על כתפי התובע. ודוק: "..נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המונח על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" (רע"א 3646/98 כ.ו.ע לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, המסמכים שצורפו להם, ושמעתי בעיון את הצדדים, איני סבורה כי התובע עמד בנטל ההוכחה המונח על כתפיו. התובע נסמך בטענותיו על דברים אשר לכאורה נמסרו לו בע"פ על ידי סוכני מכירות, שידע לנקוב בשמם, ואף שמר את מספרי הפלאפונים שלהם ברשותו. חרף זאת, התובע לא הביא איש מהם לצורך למתן עדות. על פי ההלכה הפסוקה, לאי הבאת עד שיכול היה לשפוך אור על התביעה, ולחזק הראיות, נודע "מחיר ראייתי" לרעת מי שחדל מלהביאו, וזאת ביתר שאת כאשר עסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

התובע לא הראה בראיות כל שהן מה הובטח לו כפי טענותיו, וכל שטען היה בניגוד להסכם עליו חתם.

הנתבע הפנה לאמור בהסכמי ההתקשרות (בעיקר נספח ב' לכתב ההגנה) שם אין כל אזכור לטענות התובע. בנספח ב'- "תשלום בגין מעבר לרשת פלאפון", עליו חתום התובע, מופיעה התחייבות הנתבעת להעברת 4 מכשירים, תמורת סכום של עד 700 ₪ כל אחד, וכי התשלום מהווה "החזר של התשלום בו הוא נושא כלפי חברת התקשורת בה הינו מנוי כיום, בשל המעבר לרשת פלאפון". במסמך זה אף מצויינים ארבעת המנויים הרלוונטים לתביעה, יוצא איפה, כי הסכום עליו חתם הינו 2800 ₪ בלבד (4תשלומים של 700 ₪)- סכום זה, כאמור, שולם לו.

לעניין הסכום החודשי שלדברי התובע הובטח לו, התובע לא תמך טענה זו בראייה כל שהיא. קיבלתי הסברי הנתבעת לעניין זה, לאור הדוגמא נ/1 אשר הוצגה בדיון, ולפיה הסכומים אינם מגיעים כדי חישובו של התובע. עוד קיבלתי טענת הנתבעת באשר לחיוב של חברת יוניסל. הנתבעת אינה חייבת לזכות את התובע בגין חיוב זה, וממילא, הוא קיבל את התחיבות חברת יוניסל לזיכוי.

לבסוף, גם את עתירת התובע לפיצוי בשל עגמת נפש (21,000 ₪), לא ראיתי לקבל. התובע לא הוכיח כי נגרמה לו עגמת נפש והוצאות בסכום זה או אחר.

מן המקובץ עולה, איפה, כי התובע לא הוכיח את האמור בכתב התביעה, ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה.